גזר דין בתיק ת"פ 46168-01-12

1.         הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין]. בעובדות כתב-האישום מצויין, כי ביום 13.1.12, בשעה 22:30, נורה אדם עת שנסע עם רכבו, על-ידי אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה, באמצעות תת-מקלע מאולתר מסוג "קרל גוסטב" [להלן: תת-המקלע], ונפצע בידו. בהמשך אותו לילה, כשעה וחצי לאחר אירוע הירי, בסביבות חצות, החזיק הנאשם בתת-המקלע, שהיה טעון עם כדור, וכן תרמיל 9 מ"מ שהיה תקוע בין המכלול לבין המעצור. בנוסף, בתת-המקלע היתה מחסנית תואמת ובה שני כדורים מתאימים.

2.         בטרם הודאת הנאשם במיוחס לו, הוצגו הסכמות עובדתיות בין ב"כ הצדדים לפיהן הובהר, כי הנאשם אינו אחראי לפציעתו של האדם שנורה, וכי הנאשם החזיק בנשק לפרק זמן קצר של פחות משעה.

            כמו-כן, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר בעניינו, לאור גילו.

3.         ב"כ המאשימה הדגיש את החומרה הגלומה בעבירות נשק, המהוות מכת מדינה, גם לאור נפיצות התופעה של שימוש בנשק חם, והסיכון הגלום לביטחון הציבור ולשלומו. עוד פירט באשר לנסיבות לחומרא הקיימות בעניינו של הנאשם, אשר החזיק בנשק מסוג "קרל גוסטב", שהסכנה ממנו גדולה וידועה, כאשר זמן קצר לפני התפיסה אדם נפצע מאותו נשק. למרות שהמדובר בנאשם ללא עבר פלילי, הרי שמדיניות הענישה הקיימת לצד הנסיבות הספציפיות של האירוע מחייבים ליתן משקל לאינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. בהקשר זה, התייחס לאמור בתסקיר לפיו, הנאשם חבר לחברה שולית ומסוכנת, אשר הביאה אותו למצב בו קיבל מרעולי פנים, בשעת לילה מאוחרת, תת-מקלע טעון ומוכן לירי, אשר לפני כן שימש לירי על אדם אשר נפצע. על כן, עותר הוא לענישה של מאסר בפועל מכוון לרף ענישה עליון, מאסר על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה הגיש פסיקה נוהגת בטווח ענישה של בין 16 חודשים - 20 חודשים.

4.         מטיעוני הסניגור הובהר, כי סלע המחלוקת בעניינו של הנאשם נוגעת לקציבת תקופת המאסר הראויה. לדידו, תקופת מעצרו של הנאשם - למעלה מחמישה חודשים - די בה כדי להוות ענישה ראויה, כשבאופן מעשי תקופה זו מהווה ענישה של 9 חודשי מאסר בפועל. לטענתו, תנאי המעצר קשים יותר מתנאי מאסר, כשהדברים נכונים במיוחד כשעסקינן באדם צעיר, כבן 20 שנה, שזוהי לו הסתבכותו היחידה בפלילים. עוד פירט באשר לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות - כשברקע דמות אב בעייתית. לטענתו, הנאשם שהה במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון, כשישב באופן מקרי בביתו של חבר, והמשטרה הגיעה לבית בעקבות מידע מודיעיני (שלא אוזכר בו הנאשם - נ/1), כשפרק הזמן הקצר בו החזיק בנשק מבסס את גירסתו. הנאשם הודה מייד בחלקו באירועים במהלך חקירתו במשטרה (נ/2). לטעמו, המדובר במקרה חריג המחייב מתן משקל ממשי לשיקולים האינדיבידואליים של הנאשם, ועל כן עותר הוא, כאמור, להסתפק בתקופת מעצרו כענישה ראויה. לתמיכה בעתירתו העונשית הגיש פסיקה נוהגת ממנה עולה, כי מותבים שונים נתנו משקל בכורה לאינטרס השיקום של הנאשם בעבירות נשק באמצעות השתת ענישה שלא מאחורי סורג ובריח - אלא בעבודות שירות.

5.         בדברו לבית המשפט הביע הנאשם צער וחרטה על מעשיו, הוסיף כי ממתין לשחרורו, וכי דודו יכול להעסיקו.

            ברשות בית-המשפט, דודו של הנאשם - שהינו מ"מ ראש עיריית טירה, תיאר את הבעייתיות במשפחה שהביאה לכך שהנאשם נקלע למקום האירוע, והוסיף כי לאחר שחרורו יקח את אחיינו תחת חסותו וידאג להעסיקו.

6.         מהתסקיר שהוגש לעיוני למדתי אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו רווק בן 20 שנה. הנאשם תיאר בפני קצינת המבחן את דמותו הבעייתית של אביו, ואת הנסיבות הקשות עימן נאלצו להתמודד כל בני המשפחה. באשר לאופן תפקודו במהלך השנים, לרבות בעבודה, מציינת קצינת המבחן, כי ניכרים פערים במידע שמסר בשלב המעצר לבין אלו שמסר לצורך הכנת תסקיר לעונש. באשר לעבירה הסביר, כי זו בוצעה על רקע קשר עם חברה שולית, כשהתנהגותו נבעה מסקרנות וקושי להביע התנגדות בסיטואציה החברתית שנוצרה. להתרשמות קצינת המבחן, קיים חוסר בהירות באשר לנסיבות המשפחתיות, הרגשיות והקונקרטיות וכן מהות קשריו עם חברה שולית שעמדו ברקע למעורבותו. נוכח הפערים במידע שמסר וחוסר הבהירות אשר מקשים בהבנת הרקע להסתבכותו, לא נוצר פתח - ולו ראשוני - לבדיקת אפשרות התערבות טיפולית בעניינו של הנאשם.

7.         אין למעשה מחלוקת בין ב"כ הצדדים, כי אופי העבירה ונסיבותיה אכן מחייבים השתת ענישה ממשית מאחורי סורג ובריח. ראוי להזכיר את איזון האינטרסים המתחייב, במסגרת מדיניות הענישה הראויה,  ואפילו כשעסקינן באדם צעיר ללא עבר פלילי:

            "הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל        גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין" (ראו רע"פ 2718/04 פואד אבו-דחאל נגד מדינת ישראל, מתוך אתר נבו מיום 29.3.2004).

            יתרה מכך: בעת האחרונה, קורא בית-המשפט העליון להחמיר בעבירות של החזקת נשק (ושימוש בו), גם נוכח החשש כי נשק המוחזק שלא כדין עלול למצוא דרכו לידיים עויינות ולשמש למטרות פליליות (ראו, למשל: ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נגד פאיד, פורסם בנבו מיום 28.11.11).

8.         קריאה זו ישימה לנסיבותיו הספציפיות של הנאשם שבפניי. נשק קטלני, אשר שימש זמן קצר לפני כן לירי ופציעה של אחר, הועבר לידי הנאשם על-ידי שני רעולי פנים בשעת לילה מאוחרת, כשהנאשם החזיק בו במצב טעון ומוכן לירי, יחד עם תחמושת תואמת. ואכן, צודק ב"כ המאשימה כי על-פי האמור בע"פ 1332/04 מדינת ישראל נגד פס, פורסם בפד"י נח(5) 541 (2004), בעמ' 544 - יש ליתן ביטוי בענישה לסוג הנשק אותו החזיק הנאשם - שעל-פי טיבו אינו מיועד להגנה עצמית, אלא המדובר בנשק התקפי בעל פוטנציאל קטלני, למצב ולתכלית שלשמו הוחזק - כשברקע אירוע הירי (אם כי, כאמור, אין מחלוקת שלא היתה לנאשם מעורבות בשלב מוקדם זה). על כן, לאור נסיבות העבירה אותה ביצע הנאשם וחוסר הבהירות הקיים באשר למצבו ולרקע הסתבכותו, אין מקום להשית עליו ענישה סלחנית כפי שעתר הסניגור.

9.         לצורך קציבת תקופת המאסר הראויה, יש ליתן ביטוי לפרק הזמן הקצר במהלכו החזיק הנאשם את הנשק והתחמושת. בנוסף, יש לשקול לקולא את הודאתו של הנאשם עוד בשלב החקירה - ומאוחר יותר בפני בית-המשפט, את גילו הצעיר, ואת העובדה שהמדובר במאסרו הראשון, כשלטעמה של קצינת המבחן נתון הוא בסיכון להפנמת נורמות התנהגות עברייניות עקב החשיפה לאוכלוסיית העצורים.

10.        לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

            16 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו: 14.1.2012.

מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

קנס בסך 7500ש"ח, או 75 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם עד ליום 1.12.12.

ניתן צו לחילוט ו/או השמדת המוצגים לשיקול-דעת המשטרה.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.